שלטון המתווך
לפני פחות מ-20 שנה אם מישהו רצה להעביר את המסר שלו, הוא היה צריך לאשר את היצירה שלו עם סוג של מתווך.
המתווך הזה היה בדרך כלל איש זקן עם טעם מאוד ספציפי במוזיקה, העדפות ספציפיות בספרות, השקפה פוליטית ספציפית וכו'.
אם מישהו רצה להיות מוזיקאי למשל הוא היה צריך לקבל אישור על ידי איזושהי חברת הפקות כדי שהמוזיקה שלו תישמע ברדיו ותמכר בחנויות המוזיקה...
כשהייתי בערך בן 15 והקלטתי כמה שירים בקלטת ושלחתי אותם ל-3 חברות הפקה.
הדבר היחיד שיכולתי לעשות אז היה לשבת ולחכות לתשובה ולקוות שהם אפילו יקדישו זמן להשיב.
בסופו של דבר יום אחד קיבלתי את מכתב מאחת החברות וכל כך התרגשתי רק לגלות שהתשובה הייתה משהו כמו:
"המוזיקה שלך מאוד מעניינת אבל למרבה הצער, החלטנו שלא להתקדם בשלב זה..."
הרגשתי שהסיכוי היחיד שהיה לי להיות מוזיקאי נלקח ממני בלי שום הסבר...
האם היו יותר מדי מוזיקאים באותה תקופה ולא היה להם יותר מקום בשבילי? סתם פספסתי? אבל הם כתבו "מעניין".. האם הכל היה רק מתוך נימוס?! כנראה שלעולם לא אדע...
זה היה זהה כמעט לכל תחום. אם מישהו היה יוצר אמנות למשל, הוא היה צריך למצוא גלריה כלשהי כדי להציג את האמנות שלו ואולי אפילו למכור אותה... אם מישהו רצה להיות סופר, הוא היה צריך לכתוב ספר ואז למצוא סוג של הוצאה. לאור שתסכים להדפיס את ספרו ולהוציאו לאור בחנויות הספרים...
הסיוט של התווך
מאז שהגיע האינטרנט ואיתו הרשתות החברתיות, אין יותר צורך ממשי במתווך הזה.
כל בן אדם עם חיבור לאינטרנט יכול ליצור כל יצירה ולחשוף אותה לאלפי ולפעמים אפילו מיליוני (אם זה טוב) אנשים תוך שניות...
אם מישהו רצה להיות ברדיו, הוא היה צריך להתקבל לאחת מתחנות הרדיו שבדרך כלל אחד מהמתווכים הוותיקים האלה היה מנהל אותן.
היה לי חבר בצבא עם קול רדיופוני גברי, אז ברור שכולם אמרו לו שהוא חייב ללכת לרדיו, כי זה היה אחד המקומות היחידים שבו אתה יכול להשתמש בקול שלך בתור עבודה ולהרוויח ממנו רווחים מלבד הטלוויזיה ופרסום.
אז הוא אמר שהוא כבר הגיש בקשה וחיכה לתשובה כאילו חייו תלויים בזה...
עם הופעת האינטרנט, הפודקאסטים מופיעים בכל מקום כמו פטריות אחרי הגשם והם שינו לחלוטין את המפה.. אם מישהו רוצה להישמע הוא יכול לקנות את הציוד הבסיסי הנכון כמו מיקרופון ומחשב ולהתחיל לשדר.. עם הזמן זה הופך ליותר ויותר פשוט, ברמה שנצטרך רק טלפון ואת "https://podcasters.spotify.com" ואתה יכול העלה את הפודקאסט שלך לרוב פלטפורמות הפודקאסט תוך שניות.
אם הייתי בן 15 היום יכולתי להקליט את המוזיקה שלי שהעליתי אותה ל-SoundCloud או Spotify ולשווק אותה דרך מדיה חברתית או אפילו ליצור קטעי וידאו ליוטיוב ללא אישור MTV או אף אחד אחר.
אם מישהו רצה לפתוח בלוג הוא היה צריך מעצב אתרים או מפתח כלשהו תלוי במורכבות אבל היום יש לנו את הפלטפורמות המדהימות האלה כמו "Wix" ו-"Builderall" ליצירת בלוג תוך שניות עם אוטומציה של אימייל וחברתית אינטגרציה של פלטפורמות.
במקרים מסוימים, אפילו לא נצטרך בלוג. אם אנחנו רק רוצים לכתוב ולהוציא את המסר שלנו החוצה לעולם, אנחנו יכולים לפרסם מאמרים במקומות כמו "medium" ולכתוב מאמרים, ללא תשלום, אפילו בלי צורך ליצור בלוג או אתר אינטרנט.
כך שדברים נעשים קלים יותר ויותר עבור היוצרים בכל שניה שעוברת.
מאז שהאינטרנט נוצר, כל יצירה של כל בן אדם על הפלנטה יכולה להיחשף ולחלוק עם מיליונים כל עוד הם מחוברים לאינטרנט בין אם זה מוזיקה, שירה, אמנות, צילום, משחק וריקוד.
ואפילו לא התחלתי לדבר על דברים כמו "פטראון" שבו אנחנו ממש יכולים לקבל תשלום עבור היצירה שלנו ו"טוויץ'" שבו אנחנו יכולים לקבל תשלום על זה שאנחנו משחקים משחקים.. כן קראתם נכון!
לקבל תשלום על לשחק במשחקים!
עכשיו זה הזמן
תמיד יש סיכוי שהמתווך הזה יוכל לחזור לחיינו.
עם התקדמות פיתוח ה-VR ופיתוח טכנולוגיית הקול כגון Alexa, נראה שזוהי קרקע נהדרת עבור תאגידים גדולים להיכנס לתחום.
בדרך זו, בכל פעם שאנחנו מבקשים מאלקסה למצוא לנו טיסה היא תעדיף באופן אוטומטי את החברות הענקיות והידועות כך שעלול להיות פחות מקום לשחקנים הקטנים.
אם רוב האנושות תישאב לעולם המציאות המדומה לדוגמא, תמיד יש סיכוי, שמותגים גדולים ותאגידים ישקיעו בו את הכסף ובסופו של דבר, תזדקקו לסכומי כסף אדירים אפילו רק כדי להופיע ב-VR בדיוק כמו שקרה עם הטלוויזיה והרדיו. חברות גדולות השתלטו עליהן ועכשיו אנחנו צריכים מאות אלפי דולרים לכמה שניות של פרסומת בטלוויזיה.
זה זמן היוצרים! כל יוצר צריך לנצל את העידן היפה הזה ולהוציא את היצירה שלו החוצה! אז אם אנחנו אוהבים לכתוב, כדי שנפתח בלוג. אם אנחנו אוהבים לדבר, בואו נעשה פודקאסט. אם אנחנו אוהבים לצייר ולאייר, ניכנס לאינסטגרם, אבל בבקשה בואו פשוט נעשה משהו! אל תתנו לעידן המטורף הזה לחמוק ולהתחרט על האדם שיכולתם להיות.
בואו ניצור משהו!
תגובות